רגעים הומוריסטיים

אחת ההשפעות על החזון שלנו לספר היו ספריהם של מאיר שלו ויוסי אבולעפיה. אבא שלי היה מקריא לי את "גומות החן של זוהר", "הכינה נחמה", "איך האדם הקדמון המציא לגמרי במקרה את הקבאב הרומני" האגדי וספרים רבים נוספים, מקריא, ומתגלגל מצחוק. חוץ מההנאה הרבה מהספרים, אני זוכרת בחום את קמטי הצחוק בעיניו של אבא שלי. מאז ומעולם התרשמתי מהיכולת של שלו ושל אבולעפיה, שני האישים הדגולים, ליצור סיפורים וספרים שמקנים הנאה הן לילדים והן למבוגרים.ספרים שמעודדים יצירת חוויות משותפות שנשארות איתך תמיד, כמו אלו שזכיתי כאשר אבא שלי הקריא לי את חידודי הלשון, וכשבחנו יחד את האיורים, נהנים מהעושר שבהם.

כשאלה ואני ניגשנו למשימת איור 'הצב והארנב: מי ינצח עכשיו?', היה ברור לנו שזה הכיוון אליו אנו שואפות: ספר ילדים שיביא הנאה הן לילדים והן למבוגרים, שיקרב ביניהם.

לכן שתלנו באיורים בדיחות קטנות: דמויות שמהמרות מי ינצח, merchandise, שלטים פוליטיים דמיוניים ועוד, בתקווה שיוסיפו עוד רובד של הנאה. 

לאחר צאת הספר זכינו למשוב חיובי רב בהקשר של הציורים. רבים סיפרו לנו שהם נהנים לחפש באיורים את הסיפורים הפנימיים המתרחשים בכל סצנה, כמו סודות קטנים. ממש שמחנו לשמוע שעמלנו נשא פרי.

כאשר התחלנו את העבודה על 'הפינגווין שרצה לעוף' היה ברור לנו שגם כאן, נמשיך באותה דרך. נהננו לחשוב יחד על כל הסיטואציות המצחיקות שניתן ליצור עם פינגווינים באנטארקטיקה, הפריטים שיהיה משעשע להוסיף להם והפעילויות שהם יכולים לעשות. הצחקנו את עצמנו בעת תהליך העבודה, וזה היה נפלא.

אנחנו מצפות לצאת הספר החדש כדי לחלוק את הבדיחות שלנו עם כולם.

מה דעתכם? מזהים את ההשפעות של שלו ואבולעפיה?

הסנאי נהנה לו

קשתות אוזני ארנב והימורים?

ג'אגלינג לא מוצלח וכרזות פוליטיות